עיט ניצי
Bonelli's Eagle Aquila fasciata
הידעת?
הדורס בסכנה הגדולה בישראל
בישראל
חוץ מארבעה מיני דורסים שכבר נכחדו מקומית בישראל, העיט הניצי הוא כנראה הדורס שנמצא בסכנה הגדולה ביותר בארץ. הוא נפגע מהרס בתי גידול, מהתחשמלות בעמודי חשמל ומרדיפה מתמשכת. לואי פייר ויאו תיאר אותו ב-1822.
איפה ומתי לראות
?
הנתונים מבוססים על תצפיות שדווחו ל-GBIF (בין היתר eBird ו-iNaturalist) בישראל בשנים 2010–2026. הם מראים איפה ומתי אנשים מתעדים את המין, ולא בהכרח איפה הוא הכי נפוץ: תצפיות מתרכזות באתרי צפרות מוכרים.
הסיכוי הטוב ביותר: באזור צפון, נגב, מרכז, דצמבר–אפריל
הנתונים כטבלה
| חודש | תצפיות | אחוז |
|---|---|---|
| ינואר | 163 | 11% |
| פברואר | 149 | 10% |
| מרץ | 216 | 15% |
| אפריל | 136 | 10% |
| מאי | 104 | 7% |
| יוני | 77 | 5% |
| יולי | 56 | 4% |
| אוגוסט | 94 | 7% |
| ספטמבר | 99 | 7% |
| אוקטובר | 111 | 8% |
| נובמבר | 80 | 6% |
| דצמבר | 136 | 10% |
-
דצמבר–אפריל : באזור צפון, נגב, מרכז
למין רגיש מוצגים אזורים בלבד, בלי אתרים מדויקים, כדי לא לחשוף אתרי קינון.
ציפורים נוספות שבולטות בינואר, בפברואר ובמרץ
לפי תצפיות ב-GBIF (1421 תצפיות, 2010–2026). מקור הנתונים.
סימני זיהוי
- 55-65 ס"מ, גב חום כהה
- כתם לבן לא סדיר בגב
- זנב אפור בפס שחור רחב בקצהו ועם קצה קרם
מינים דומים
-
חיוויאי הנחשים
Circaetus gallicusגב כהה עם כתם לבן, זנב אפור עם פס שחור רחב בקצה (שם: כנף רחבה וגחון לבן ברובו) (לפי ויקיפדיה)
-
עיט גמדי
Hieraaetus pennatusגדול בשליש, גב כהה עם כתם לבן, זנב עם פס קצה שחור (שם: קטן, כנפיים צרות; שתי צורות, בהירה וכהה) (לפי ויקיפדיה)
מאפיינים לזיהוי
- קטגוריית גודל
- גדולה (35-60)
- צבעים
- גב: חום, לבן · זנב: אפור · כנפיים: שחור · רגליים: צהוב
- צבעים (צעיר)
- בטן: חלודי/ערמוני
מידע נוסף
- תזונה
- בעיקר ציפורים; גם יונקים קטנים, זוחלים, חרקים ונבלות; מגיח ממסתור או צולל.
- רבייה
- קן בקוטר כ-2 מ' בצוקים או בעצים.
תפוצה עולמית (Clements, באנגלית)
patchy in lowland to submontane broken terrain with crags and cliffs, brushy slopes, and wooded grassland, from northwestern Africa and Iberia eastward through the Mediterranean, Middle East, and Arabia, to India and southeastern China, and in the Lesser Sundas (Sumbawa to Timor and associated islands); some post-breeding dispersion southward to Senegal and Djibouti