ברבור מצוי

בסיפור המפורסם של הנס כריסטיאן אנדרסן, ברווזון צעיר בוקע מביצה ומגלה שהוא שונה מכל הברווזונים שסביבו. האחרים לועגים לו בגלל מראהו, והוא עוזב את ביתו ונודד לבדו, כשהוא משוכנע שמשהו בו אינו בסדר.

אחרי חורף קשה הוא פוגש להקת ברבורים יפהפיים. כשהוא מתקרב אליהם ומביט בהשתקפותו במים, הוא מגלה להפתעתו שמעולם לא היה ברווזון מכוער — הוא היה ברבור צעיר שעדיין לא גדל.

הסיפור הפך לאחת האגדות המוכרות בעולם, ועוסק בשונות, בשייכות ובגילוי הזהות העצמית.

במיתולוגיה היוונית מסופר שזאוס, מלך האלים, לבש דמות של ברבור כדי להתקרב ללדה, מלכת ספרטה. בחלק מגרסאות הסיפור הוא מופיע כברבור שנמלט מפני עיט ומבקש ממנה מחסה.

המפגש הזה הפך לאחד הסיפורים המפורסמים במיתולוגיה היוונית, והונצח בציורים ובפסלים במשך מאות שנים. אחת הדמויות הקשורות לסיפור היא הלנה מטרויה, שסיפורה הוביל, לפי המיתולוגיה, למלחמת טרויה.

זהו גם אחד המקרים שבהם בעל חיים מוכר מהטבע קיבל תפקיד מרכזי בסיפור על האלים ובני האדם.

בבלט המפורסם של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, נסיכה בשם אודט נתונה תחת כישוף: במשך היום היא הופכת לברבור, ורק בלילה היא חוזרת לדמותה האנושית.

הסיפור משלב אהבה, כישוף ובגידה, אבל דווקא תנועות הברבורים הן שהפכו את היצירה לאייקונית. הרקדניות מחקות את תנועות הכנפיים, הצוואר הארוך וההחלקה העדינה של הברבור על פני המים.

מאז הפך הברבור לאחד הדימויים המזוהים ביותר עם עולם המחול הקלאסי.

בחלק מהמקורות המין נקרא גם "ברבור מצוי אילם".